<h1>ספר התדיר הלכ' גיד הנשה סימן ס"ו</h1>
<h2>דף צא.</h2>
כתוב בתורה [בראשית ל"ב] על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו'. גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ. ונוהג בבהמה וחיה, בירך של ימין ושמאל. אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן, פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו. חיצון סמוך לבשר אין חייבין עליו. וצריך לחטט אחריו בכל מקום שהוא. וגיד וקנוקנות שלו אסורים מן התורה. ושומנו של גיד הנשה אע"פ שהוא מותר מן התורה, ישראל קדושים הם, ונהגו בו איסור. ומנהג אבות תורה היא.
<h2>דף צב:</h2>
כתוב בתורה [בראשית ל"ב] על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו'. גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ. ונוהג בבהמה וחיה, בירך של ימין ושמאל. אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן, פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו. חיצון סמוך לבשר אין חייבין עליו. וצריך לחטט אחריו בכל מקום שהוא. וגיד וקנוקנות שלו אסורים מן התורה. ושומנו של גיד הנשה אע"פ שהוא מותר מן התורה, ישראל קדושים הם, ונהגו בו איסור. ומנהג אבות תורה היא.
<h2>דף צד.</h2>
ישראל ששלח ירך חתוכה לחבירו כדרך שמחתכין אותה מנקרין שבישראל, סומך עליו ואוכל ואינו נמנע, שרוב המצויין אצל ניקור מומחין הן. שאין לך בישראל מכניס עצמו במלאכת מצוה להכשיר את האיסור אלא אם כן הוא בקי ומומחה. מכל מקום הצנועין מושכין את ידיהם עד שידעו שינקר אותו בקי במלאכה וזה נוהג כהלכה.
<h2>דף צט:</h2>
גופו של גיד אינו אלא כעץ. ואין בו טעם. ואעפ"כ אסרתו תורה. אבל אינו אוסר תערובתו בפליטתו לפי שאינו אלא כעץ ואין בו בנותן טעם. קנוקנות ושומן שבו יש בהן טעם ואסורין, ואוסרין תערובתן בפליטתן. יש מרבותינו שאמרו שהגיד אסור בהנאה. ויש מהן מתירין וכן נראה. וכן נהגו.
